שלום ידידים יקרים,
חודש אלול בעיצומו.
עם ישראל כולו מתכונן ליום הדין. אלול הוא חודש ההכנה.
אין עוד חג שהוקצב לו כל כך הרבה זמן הכנה!
עלינו לבוא לראש השנה ולהתייצב בפני בורא עולם יודעים שמצידנו עשינו הכל, פעלנו מה שיכולנו... האמנם? האם התכוננו כראוי? יש עדיין זמן.
ראשית, אפשר לקרוא את המאמר המצורף המכוון אותנו לכוונת הלב בימים אלה.
שנית, אפשר לשמוע שיעורים באתר שלנו בנושא של חודש אלול.
יש גם קורס אינטרנטי חשוב, שניתן לצפות בו מהבית.
הרב אדם סיני מלמד אותנו כיצד להתכונן לחגי תשרי. ארבעה שיעורים שניתן לשמוע מהבית.
התקשרו אל מרגלית– 050-3143333 .
היא תיתן לכם קישור לשיעורים. ניתן לשאול שאלות "און ליין".
הרב עוזר לנו להתכונן.... בימי שני בשבע בערב.
השיעור על הסליחות היה בשבוע שעבר. תוכלו לקבל קישור גם אליו.
אלול כאן. הבה ניגש לעבודה....
שבת שלום ומבורך!
על האדם לבוא לרצון דקדושה מתוך הרגשת אחריות, שהדבר תלוי בו. לאחר שמגיע לנחלה, עליו לדעת שהקב"ה נתן לו את נחלתו.
משפט השבוע, התורה האדם ומה שבינהם, כרך ב' עמ' 421
ציטוט השבוע
ראו נא את הובלת הדרך הרעיונית שבה מוליכה אותנו התורה. במילה "תבוא", מכריחה אותנו התורה לקחת אחריות אישית ליגיעת הכוונה.
כל אדם צריך לקחת אחריות אישית לשינוי הרגשתו. זה ניתן לאדם לעשות בכל נקודה שאדם נמצא. לאחר שהגיע אליה, צריך האדם לראות את מציאותו במצב של תבוא, דהיינו שבא לשם עם העליון שלו.
ראייה זו מציבה את האדם במצב של מחצה על מחצה, שהמשך ההליכה תלוי בו. עד כאן הגעתַ עם העליון, עם הבורא. מכאן עליך למצוא את האבוד מכל, את נפשך שלך, המבקשת את אהבת הבורא.
התורה האדם ומה שבינהם, כרך ב' עמ' 418
חודש אלול- בשביל מה נבראנו?
מתוך מאמר של הרב אדם סיני שליט"א
אחד הדברים החשובים שעל האדם להדגיש בחודש אלול, הוא היציאה מהאגוצנטריות, מהריכוז העצמי, מהרצונות העצמיים שלו, מהרצון שלו רק לקבל לעצמו, רק לראות את עצמו וכיצד הוא מתקדם, לעצור מזה ולהתחיל לראות מה הבורא רוצה ממני, מה חשוב לקב"ה, איך הוא היה רוצה שאני אחשוב, מה הוא רוצה שאני אגיד. להתחיל לחשוב עליו – ולא עלי.
כדי להתחיל לצאת מעצמי, חייבים לעבוד בהתבטלות. ללא התבטלות, אי אפשר לעשות שינוי. בלי לוותר על מקומי, לראות מה לא בסדר ולבוא לאני חדש, לא נתפתח ולא נצא מהריכוז בעצמנו. המעבר חייב להיות קודם כל ביכולת שלי להתנתק מעצמי, ואז לבא למקום החדש. כמו שכתוב "לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא" וכי אז מה אם קרוב הוא? זה קרוב מדי, אתה צריך הכנעה גדולה מאוד של המדבר, לוותר על החיות, על ההנאה, על הידיעה, לוותר על המצב שהיית בו קודם ולבא למצב החדש. לכן מדבר זה מדרגת מדבר, כי למרות חוסר החיות הגדול שיש בו, רק ההליכה בו תביא אל מקום החיות, אל ארץ ישראל.
אדם צריך להסכים לוותר על החיות, אחרת הוא לא עושה תנועה אמיתית. רוב האנשים רוצים להחזיק את החבל בשני קצותיו. להמשיך ילהנות מן האנוכיות והחיצוניות, וגם להיות אנשים רוחניים, רוצים את הרוחניות להנאה הפרטית שלהם, לעוצמה, לכסף, לרפואה, והם, עדיין לא מתחילים בכלל את עבודת ההתבטלות. הנאה זה דבר אמיתי, אבל צריך לראות מהיכן באה הנאה זו. אסור לקבל הנאה במקום שלא תיקנתי את עצמי בו, כי הרי מטרת הבריאה היא כן לקבל את ההנאה, מי שלא נהנה בחיים חוטא. לא ליהנות זה חטא, רק אין לנו ברירה לחטוא ולא ליהנות, כי אנו נהנים מהחטא. יש את תיקון הבריאה, ששת אלפים שנה, שבזמן הזה אנו מתקנים את צורת ההנאה, כדי לא לקבל את ההנאה בלי קשר לבורא, כי אחרת אנו לא נאהב את הבורא, צריך את הקשר עם הבורא כדי להגיע לאהבה.
רואים שהאדם נאלץ לעבוד גם בדברי העולם הזה, ומתלכלך בחטאים הקשורים לעולם הזה, מתמודד עם אנשים ומצבים שהוא לא תמיד רוצה בהם, והם מביאים על האדם מציאות שבה הוא לא לגמרי נקי מחטאים. לכן באלול, על האדם להימלט מההתעסקות בעולם הזה. גם להתעסקות זו יש חשיבות רבה שכן היא מהווה את נקודות המגע של האדם עם מה שטמון בתוכו, בפנימיותו, מעין אימון ומפגש עם הנקודות האנוכיות שבו. למשל, אדם רואה מכונית, בית, ומתאווה אליהם, וכך המציאות מאפשרת לאדם להתמודד עם רצונות שהם פחות טובים ולהתגבר עליהם. המציאות החיצונית של העולם הזה מגרה את פנימיות האדם ועל כן מהווה את מקום האימון האולטימטיבי ליציאה מהאנוכיות, מהרצונות העצמיים. אבל כאמור, בחודש אלול, יש להתרחק מכל זה, ולזכור שהאדם נברא לצורך הבורא.
